להגיד ״תרגעי״ לא באמת ירגיע. אבל זה אולי כן -

מכירה את המימ של הכלב שיושב בתוך חדר בוער ואומר "THIS IS FINE" ?

ככה זה מרגיש לגוף שלך כשאת מנסה לשכנע אותו שהכל בסדר, בזמן שיש חלק בתוכך שמפחד פחד מוות עד כדי כך שהוא הפעיל את תגובת הסטרס של הגוף.

ומכירה את זה שעובר עלייך משהו קשוח ומישהו זורק -

״אויש, שטויות. אל תעשי מזה עניין״

👎

לעומת -

״היי, אני איתך. ספרי לי מה קרה״

♥️

איזה הבדל עצום בהרגשה.

פתאום מרגיש כאילו מישהו לקח מאיתנו קצת מהכובד,

והאוויר שוב מצליח להיכנס לריאות.

---

בשונה משיח עם אנשים,

השיח שלנו עם עצמינו לרוב קורה בשקט.

אבל הוא מתקיים בכל רגע ורגע,

ויש לו השפעה עצומה.

נסי להקשיב לו במשך יום אחד.

רק מלהתחיל להיות מודעת אליו, זה יכול לשנות את כל התמונה.

וככל שתתאמני על זה,

תתחילי לראות שהפיזיולוגיה שלך לומדת משהו חדש.

כשאת מרגישה לחץ ואומרת לעצמך ״אני כאן איתך״,

הגוף שלך לומד שאת מקשיבה ונענית לקריאות התרעה,

ולכן הוא יאפשר לעצמו להיות רגוע בשאר הזמן, בשגרה - כשאין באמת סכנה.

וכן, בהתחלה יכול להיות שתקשיבי גם להתרעות קטנות ובתדירות גבוהה,

אבל כמו בכל מערכת יחסים,

ברגע שהיא תהיה מבוססת על אמון והקשבה,

כל הצדדים יהיו קצת יותר רגועים,

וגם הדרמות יפתחו 😉

המילים שלא נאמרות בקול, הן אלו שנשמעות הכי חזק. השיח הפנימי שלנו הוא יותר מסתם מילים. זו ההרגשה שאנחנו נותנות לעצמנו, הכוונה שמאחורי המחשבות, תחושת הביטחון שאנחנו מייצרות.

אַת הקול החשוב ביותר בחייך. קברניט הספינה בלב ים סוער שאומר: ״הגעתי,
אני כאן.״

כשהוא קשוב לתנאי הסביבה, ולאנשי צוות הסיפון שדואגים לתפעל ולספק מידע מהשטח, הוא יכול להחזיר שליטה, ולהוביל אותה חזרה לחוף מבטחים.

כך גם את - ככל שתתרגלי הקשבה וביסוס תחושת ביטחון בינך לבין עצמך, תגלי שיש לך כוח עצום להרגיע ולחזק את עצמך.